מערכת תמונות יהודיות כט תשרי, תשפג24/10/2022
האם ועדת שמגר דאגה לטייח את פרשת רצח רבין? גילויים חדשים מהספר האיש שצעק סרק סרק
רוב הציבור בישראל סבור שוועדת שמגר חקרה לעומק את פרשת רצח רבין, ולא היססה למצות את הדין עם האחראים על הכשלים שהובילו לרצח ראש הממשלה המנוח. אך ספר חדש, 'האיש שצעק סרק סרק' העוסק בפרשת רצח רבין ובפרשת הפעלתו של סוכן השב"כ אבישי רביב – חושף מספר רב של כשלים והתנהלויות לא תקינות – דווקא מצד הוועדה עצמה.
האם מזכיר הוועדה היה אחיו של הנחקר הראשי שלה?
לדברי מחברי הספר, רן שריר ואבי זלינגר, מזכיר וועדת שמגר היה ככל הנראה אחיו של הנחקר הראשי שלה. כזכור, על ראש השב"כ כרמי גילון, הטילה וועדת שמגר את מירב האחריות לכשלים שהובילו לרצח רבין. אחיו של גילון, השופט המנוח אלון גילון, שימש ככל הנראה כמזכיר הוועדה.
לדברי זלינגר ושריר, האינפורמציה בנושא מבולבלת, אך הם מסתמכים בקביעה זו, בין היתר, על ספרו של בכיר השב"כ לשעבר, חזי כאלו, ששימש כראש אגף ישראל וזרים בשירות בעת הרצח, ואף נחקר באזהרה על ידי הוועדה (אך יצא מחקירתה ללא רבב).
לדברי שריר וזלינגר, מינוי משפטן, מכובד ככל שיהיה, כמזכיר ועדה החוקרת את אחיו – היא חוסר תקינות משפטית וממשלית ממדרגה ראשונה, שוודאי לא הייתה עוברת בימים אלה את שומרי הסף.
מדוע ראש הממשלה פרס אסר על הוועדה לחקור את ההסתה שקדמה לרצח?
למרות שאחד מהגורמים המשמעותיים לרצח רבין, על פי הגרסה הרשמית, הייתה ההסתה שקדמה לרצח, ראש הממשלה שמעון פרס אסר על וועדת שמגר, עם הקמתה, לעסוק בנושא זה לחלוטין.
לדברי שריר וזלינגר, הדבר לא נבע מרצונו של פרס למנוע שסעים בעם, כפי שנמסר מטעמו לתקשורת, אלא מסיבה עמוקה הרבה יותר. לדבריהם, חקירת ההסתה הייתה מובילה בהכרח לאחד מהמסיתים המרכזיים לרצח רבין – סוכן השב"כ אבישי רביב.
כידוע, רביב הסית לפחות שני פעילי ימין לרצוח את רבין, הסתובב עם חולצה עליה תמונה של רבין ובכיתוב נרשם "אין מנוחה לבוגדים", ארגן טקס 'פולסא דנורא' נגד רבין לקירוב מותו, מחה באופן שבועי מתחת למרפסת בית משפחתו ברמת אביב, ושם זעק לעברו שוב ושוב 'בוגד'. כמו כן, עמד רביב מאחורי הפקתה והפצתה לתקשורת, של הכרזה המפורסמת בה נראה רבין לבוש במדי גסטאפו, שתועדה בהפגנת הימין בכיכר ציון.
לדברי שריר וזלינגר, חקירת רביב הייתה מובילה לחקירת המחלקה היהודית שהפעילה אותו, ומשם לראש השב"כ, ומשם למי שהורה לו להפעיל את רביב בצורה פוליטית.
לדברי מחברי הספר, כל טביעות האצבע סביב הפעלתו של רביב, מובילות אל משרד ראש הממשלה, ועל כן חקירה שכזו עלולה הייתה להוליך לראש הממשלה המנוח יצחק רבין ולפרס עצמו. לדברי זלינגר ושריר, פתרונו של פרס למכשלה זו היה לאסור על הוועדה לעסוק בנושא ההסתה שקדמה לרצח, ולתרץ זאת בניסיון לשמור על שלמות העם.
הוועדה הורכבה ממקורבי רבין
לדברי מחברי הספר, וועדת שמגר הורכבה אך ורק ממקורבי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ואנשי שלומו. הוועדה מנתה שלושה חברים: יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, שהפך לחבר קרוב של משפחת רבין עוד כששירת כפצ"ר, תחת רבין כרמטכ"ל.
חבר נוסף בוועדה, האלוף במיל' צבי זמיר, שירת תחת פיקודו של רבין בפלמ"ח, והיה ידוע גם הוא כחבר משפחה קרוב של הרבינים. על פי פרסומים בתקשורת החבר השלישי בוועדה, פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח, היה מקורב לשר המשפטים דאז, דוד ליבאי. ליבאי היה ידוע כאחד מנאמניו הקרובים של רבין.
אך בכך לא הסתיים חלקם של מקורבי רבין בוועדה. לדברי שריר וזלינגר, אל חוקרי הוועדה, הצטרף מקורב נוסף, היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר.
בן יאיר מונה ליועץ משפטי, כך נרמז בתקשורת, לא בגלל ניסיונו המשפטי, אלא בשל קרבתו לחותנו של רבין. בתקשורת גם דווח כי במעגלים משפטיים מסוימים, החלו מכנים אותו מאחורי גבו בכינוי הגנאי "היועץ המשפחתי".
לדברי זלינגר ושריר, במקום לשמש כנחקר מרכזי של הוועדה על כשליו בעצירת פרשת הפעלתו של אבישי רביב, הפך בן יאיר לחוקר בעצמו, מתוקף סעיף 16 בחוק וועדות החקירה.
כאשר לא יכול היה להגיע לדיונים בעצמו, הוא שלח תחתיו נציגה צעירה מהפרקליטות, את עורכת הדין רות דוד, שנודעה בציבור בפרשת רונאל פישר.
על פי עדויות בכירי השב"כ שנחקרו על ידי וועדת שמגר, דאגו בן יאיר ודוד למקד את הדיונים בהאשמת השב"כ, ובכל פעם שהדיונים גלשו לכיוון האכיפה נגד המסיתים לרצח רבין, שנמצאה למעשה תחת אחריותן של הפרקליטות והמשטרה, דאגו השניים לעצור את הדיון, ולהדגיש כי הדבר חורג ממנדט הוועדה.
הוועדה קיבלה את חומרי החקירה ממפעיליו של אבישי רביב
על פי מחברי הספר, למרות שוועדת שמגר אמורה הייתה לחקור את הפעלתו של אבישי רביב, היא לא שלחה חוקר מטעמה למסדרונות השב"כ, אלא הסתפקה בחומרים שסיפקו לה אנשי המחלקה היהודית שהפעילה אותו, וביניהם מפעילו האישי של אבישי רביב.
בהמשך, קיבלה הוועדה לחלוטין את עמדת השב"כ, לפיה, רביב פעל מאחורי גבם של מפעיליו לאורך יותר משנה וחצי, במאות פעולות אלימות וגזעניות, שרבות מהן סוקרו באופן נרחב בתקשורת.
מפעיליו, לעדותם, העדיפו שרביב ימשיך בפעילותו, חרף מעשיו המכוערים, משום שהידיעות שאותן העביר היו ידיעות חיוניות ביותר.
בנשימה אחת, טענו אותם מפעילים שדווקא את ידיעת הזהב החשובה ביותר – הידיעה שיגאל עמיר עומד לרצוח את ראש הממשלה רבין - לא מסר להם רביב. למרות זאת, איש במחלקה היהודית, ואיש בחטיבה ובאגף האחראים על הפעלתה, לא ננזף ולא הודח במסגרת מסקנות וועדת שמגר.
מדוע פרקליטות המדינה לא נבדקה על ידי הוועדה?
למרות שוועדת שמגר חקרה כביכול את הפעלתו של אבישי רביב, היא נמנעה מלחקור את אחריותם של פרקליטת המדינה דאז דורית בייניש ושל ראש אגף חקירות במשטרה יוסי לוי, להפעלת רביב.
השניים, כך פרסם בזמנו חבר הכנסת מיכאל איתן, היו שותפי סוד להפעלתו של רביב. רבים שהכירו את רביב ופעולותיו, תהו מדוע הוא לא מסתיר את פניו וזהותו בכתבות הרבות שסקרו את פעילותו, ומדוע, חרף פעולותיו והצהרותיו הקשות, הוא לא נעצר אף לא פעם אחת.
למעשה, לאורך יותר משנה וחצי, שבהן ביצע רביב מאות פעולות אלימות ופליליות, הוא עוכב מדי פעם לחקירת משטרה, אך ככל הנראה, בכירים במשטרה ובפרקליטות, דאגו שהוא ישוחרר באופן מיידי לדרכו, וכך לא בילה רביב אפילו לא לילה אחד במעצר.
זלינגר ושריר תוהים, מדוע וועדת שמגר נמנעה מלשאול שאלות קשות גם את היועץ המשפטי לממשלה מיכאל יאיר.
לאחר הרצח נודע כי לאורך שנה וחצי, הגיעו אל בן יאיר עשרות תלונות מחברי כנסת ונציגי ציבור, בנוגע לארגון אי"ל ולאבישי רביב שעמד בראשו. חרף כך, בן יאיר לא הורה למשטרה לעצור את אבישי רביב ואת פעולותיו המכוערות.
הוועדה לא עסקה בדמויות חשודות בכיכר שעלו מהעדויות
לדברי שריר וזלינגר, מסקנותיה של וועדת שמגר היו מאכזבות. לאחר כחודשיים של דיונים, הוציאה הוועדה תחת ידה דו"ח שכלל חלק גלוי, וחלק חסוי. במסגרת מסקנותיה נזפה הוועדה והמליצה לעצור את קידומם של שישה אנשי שב"כ, כולם מהמחלקה לאבטחת אישים. כמו כן נזפה הוועדה במפקד האירוע מטעם המשטרה, דבר שלא עצר את קידומו.
הוועדה נמנעה מלעסוק באנשים החשודים, שנראו כאילו הם משתפים פעולה עם יגאל עמיר בזירת הרצח (עדויות על שני גברים חשודים שכאלה, הגיעו אל הוועדה מעדויות השוטרים במקום, ומצוטטות בספרם של שריר וזלינגר).
הוועדה גם נמנעה לחלוטין מלמתוח ביקורת על מערך המודיעין של השב"כ, שכשל לחלוטין באיתורו של יגאל עמיר. עמיר, על פי חקירות המשטרה, ניסה לרצוח את רבין ארבע פעמים ונכשל. לאחר כל ניסיון שכזה, הוא סיפר על כישלונותיו לחבריו הקרובים.
בספר גם נחשפת עדות של חגי עמיר, אשר נלקחה מספר ימים לאחר רצח רבין, ולפיה סוכן השב"כ אבישי רביב, היה נוכח בישיבות שבהן תכננו האחים עמיר את הרצח, אך ביקש שלא לקחת בו חלק.
מחברי הספר תוהים מדוע אם כך, איש מהמחלקה היהודית בשב"כ לא ננזף או הודח במסגרת מסקנות הוועדה. אל שאלה זו הצטרף לאחרונה גם ראש אגף האבטחה בשב"כ בעת הרצח, דרור יצחקי, שרואיין על ידי רונן ברגמן בידיעות אחרונות, ודרש לפתוח מחדש את חקירת רצח רבין.
לסיכום, טוענים שריר וזלינגר בספרם, כי וועדת שמגר לא ניסתה לרדת לחקר האמת, אלא להסתפק בנזיפות ועריפת ראשים סמלית, תוך שהיא ממלטת בכירים בשב"כ, בפרקליטות, במשרד היועץ המשפטי לממשלה ובממשלה עצמה - מאימת הדין.
הספר 'האיש שצעק סרק סרק' יצא בימים אלה במהדורה מודפסת, ובהוצאה עצמית, לאחר קמפיין מימון המונים בו גייסו המחברים כ-100 אלף שקלים. את הספר ניתן להשיג באתר המכירה שלו ברשת.
הספר יצא בהוצאת 'טרפז', מחירו: 95 שקלים (לא כולל משלוח)
אתר מכירה: www.srak-srak.com
תצלום אבי זלינגר: שרון אלדר
תצלום רן שריר: ברוך בן יצחק
עיצוב הכריכה: מגלי וולמן
לא לפרסם בידיעה >>
הודעת עיתונות מלאה ותמונה מצורפות למייל זה.
הידיעה איננה ראשונית ונשלחה לכלי תקשורת נוספים
לפרטים נוספים, ראיונות ומשלוח ספרים לביקורת:
רן שריר - יחסי ציבור לעורכי דין
054-3063336
האם מזכיר הוועדה היה אחיו של הנחקר הראשי שלה?
לדברי מחברי הספר, רן שריר ואבי זלינגר, מזכיר וועדת שמגר היה ככל הנראה אחיו של הנחקר הראשי שלה. כזכור, על ראש השב"כ כרמי גילון, הטילה וועדת שמגר את מירב האחריות לכשלים שהובילו לרצח רבין. אחיו של גילון, השופט המנוח אלון גילון, שימש ככל הנראה כמזכיר הוועדה.
לדברי זלינגר ושריר, האינפורמציה בנושא מבולבלת, אך הם מסתמכים בקביעה זו, בין היתר, על ספרו של בכיר השב"כ לשעבר, חזי כאלו, ששימש כראש אגף ישראל וזרים בשירות בעת הרצח, ואף נחקר באזהרה על ידי הוועדה (אך יצא מחקירתה ללא רבב).
לדברי שריר וזלינגר, מינוי משפטן, מכובד ככל שיהיה, כמזכיר ועדה החוקרת את אחיו – היא חוסר תקינות משפטית וממשלית ממדרגה ראשונה, שוודאי לא הייתה עוברת בימים אלה את שומרי הסף.
מדוע ראש הממשלה פרס אסר על הוועדה לחקור את ההסתה שקדמה לרצח?
למרות שאחד מהגורמים המשמעותיים לרצח רבין, על פי הגרסה הרשמית, הייתה ההסתה שקדמה לרצח, ראש הממשלה שמעון פרס אסר על וועדת שמגר, עם הקמתה, לעסוק בנושא זה לחלוטין.
לדברי שריר וזלינגר, הדבר לא נבע מרצונו של פרס למנוע שסעים בעם, כפי שנמסר מטעמו לתקשורת, אלא מסיבה עמוקה הרבה יותר. לדבריהם, חקירת ההסתה הייתה מובילה בהכרח לאחד מהמסיתים המרכזיים לרצח רבין – סוכן השב"כ אבישי רביב.
כידוע, רביב הסית לפחות שני פעילי ימין לרצוח את רבין, הסתובב עם חולצה עליה תמונה של רבין ובכיתוב נרשם "אין מנוחה לבוגדים", ארגן טקס 'פולסא דנורא' נגד רבין לקירוב מותו, מחה באופן שבועי מתחת למרפסת בית משפחתו ברמת אביב, ושם זעק לעברו שוב ושוב 'בוגד'. כמו כן, עמד רביב מאחורי הפקתה והפצתה לתקשורת, של הכרזה המפורסמת בה נראה רבין לבוש במדי גסטאפו, שתועדה בהפגנת הימין בכיכר ציון.
לדברי שריר וזלינגר, חקירת רביב הייתה מובילה לחקירת המחלקה היהודית שהפעילה אותו, ומשם לראש השב"כ, ומשם למי שהורה לו להפעיל את רביב בצורה פוליטית.
לדברי מחברי הספר, כל טביעות האצבע סביב הפעלתו של רביב, מובילות אל משרד ראש הממשלה, ועל כן חקירה שכזו עלולה הייתה להוליך לראש הממשלה המנוח יצחק רבין ולפרס עצמו. לדברי זלינגר ושריר, פתרונו של פרס למכשלה זו היה לאסור על הוועדה לעסוק בנושא ההסתה שקדמה לרצח, ולתרץ זאת בניסיון לשמור על שלמות העם.
הוועדה הורכבה ממקורבי רבין
לדברי מחברי הספר, וועדת שמגר הורכבה אך ורק ממקורבי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ואנשי שלומו. הוועדה מנתה שלושה חברים: יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, שהפך לחבר קרוב של משפחת רבין עוד כששירת כפצ"ר, תחת רבין כרמטכ"ל.
חבר נוסף בוועדה, האלוף במיל' צבי זמיר, שירת תחת פיקודו של רבין בפלמ"ח, והיה ידוע גם הוא כחבר משפחה קרוב של הרבינים. על פי פרסומים בתקשורת החבר השלישי בוועדה, פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח, היה מקורב לשר המשפטים דאז, דוד ליבאי. ליבאי היה ידוע כאחד מנאמניו הקרובים של רבין.
אך בכך לא הסתיים חלקם של מקורבי רבין בוועדה. לדברי שריר וזלינגר, אל חוקרי הוועדה, הצטרף מקורב נוסף, היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר.
בן יאיר מונה ליועץ משפטי, כך נרמז בתקשורת, לא בגלל ניסיונו המשפטי, אלא בשל קרבתו לחותנו של רבין. בתקשורת גם דווח כי במעגלים משפטיים מסוימים, החלו מכנים אותו מאחורי גבו בכינוי הגנאי "היועץ המשפחתי".
לדברי זלינגר ושריר, במקום לשמש כנחקר מרכזי של הוועדה על כשליו בעצירת פרשת הפעלתו של אבישי רביב, הפך בן יאיר לחוקר בעצמו, מתוקף סעיף 16 בחוק וועדות החקירה.
כאשר לא יכול היה להגיע לדיונים בעצמו, הוא שלח תחתיו נציגה צעירה מהפרקליטות, את עורכת הדין רות דוד, שנודעה בציבור בפרשת רונאל פישר.
על פי עדויות בכירי השב"כ שנחקרו על ידי וועדת שמגר, דאגו בן יאיר ודוד למקד את הדיונים בהאשמת השב"כ, ובכל פעם שהדיונים גלשו לכיוון האכיפה נגד המסיתים לרצח רבין, שנמצאה למעשה תחת אחריותן של הפרקליטות והמשטרה, דאגו השניים לעצור את הדיון, ולהדגיש כי הדבר חורג ממנדט הוועדה.
הוועדה קיבלה את חומרי החקירה ממפעיליו של אבישי רביב
על פי מחברי הספר, למרות שוועדת שמגר אמורה הייתה לחקור את הפעלתו של אבישי רביב, היא לא שלחה חוקר מטעמה למסדרונות השב"כ, אלא הסתפקה בחומרים שסיפקו לה אנשי המחלקה היהודית שהפעילה אותו, וביניהם מפעילו האישי של אבישי רביב.
בהמשך, קיבלה הוועדה לחלוטין את עמדת השב"כ, לפיה, רביב פעל מאחורי גבם של מפעיליו לאורך יותר משנה וחצי, במאות פעולות אלימות וגזעניות, שרבות מהן סוקרו באופן נרחב בתקשורת.
מפעיליו, לעדותם, העדיפו שרביב ימשיך בפעילותו, חרף מעשיו המכוערים, משום שהידיעות שאותן העביר היו ידיעות חיוניות ביותר.
בנשימה אחת, טענו אותם מפעילים שדווקא את ידיעת הזהב החשובה ביותר – הידיעה שיגאל עמיר עומד לרצוח את ראש הממשלה רבין - לא מסר להם רביב. למרות זאת, איש במחלקה היהודית, ואיש בחטיבה ובאגף האחראים על הפעלתה, לא ננזף ולא הודח במסגרת מסקנות וועדת שמגר.
מדוע פרקליטות המדינה לא נבדקה על ידי הוועדה?
למרות שוועדת שמגר חקרה כביכול את הפעלתו של אבישי רביב, היא נמנעה מלחקור את אחריותם של פרקליטת המדינה דאז דורית בייניש ושל ראש אגף חקירות במשטרה יוסי לוי, להפעלת רביב.
השניים, כך פרסם בזמנו חבר הכנסת מיכאל איתן, היו שותפי סוד להפעלתו של רביב. רבים שהכירו את רביב ופעולותיו, תהו מדוע הוא לא מסתיר את פניו וזהותו בכתבות הרבות שסקרו את פעילותו, ומדוע, חרף פעולותיו והצהרותיו הקשות, הוא לא נעצר אף לא פעם אחת.
למעשה, לאורך יותר משנה וחצי, שבהן ביצע רביב מאות פעולות אלימות ופליליות, הוא עוכב מדי פעם לחקירת משטרה, אך ככל הנראה, בכירים במשטרה ובפרקליטות, דאגו שהוא ישוחרר באופן מיידי לדרכו, וכך לא בילה רביב אפילו לא לילה אחד במעצר.
זלינגר ושריר תוהים, מדוע וועדת שמגר נמנעה מלשאול שאלות קשות גם את היועץ המשפטי לממשלה מיכאל יאיר.
לאחר הרצח נודע כי לאורך שנה וחצי, הגיעו אל בן יאיר עשרות תלונות מחברי כנסת ונציגי ציבור, בנוגע לארגון אי"ל ולאבישי רביב שעמד בראשו. חרף כך, בן יאיר לא הורה למשטרה לעצור את אבישי רביב ואת פעולותיו המכוערות.
הוועדה לא עסקה בדמויות חשודות בכיכר שעלו מהעדויות
לדברי שריר וזלינגר, מסקנותיה של וועדת שמגר היו מאכזבות. לאחר כחודשיים של דיונים, הוציאה הוועדה תחת ידה דו"ח שכלל חלק גלוי, וחלק חסוי. במסגרת מסקנותיה נזפה הוועדה והמליצה לעצור את קידומם של שישה אנשי שב"כ, כולם מהמחלקה לאבטחת אישים. כמו כן נזפה הוועדה במפקד האירוע מטעם המשטרה, דבר שלא עצר את קידומו.
הוועדה נמנעה מלעסוק באנשים החשודים, שנראו כאילו הם משתפים פעולה עם יגאל עמיר בזירת הרצח (עדויות על שני גברים חשודים שכאלה, הגיעו אל הוועדה מעדויות השוטרים במקום, ומצוטטות בספרם של שריר וזלינגר).
הוועדה גם נמנעה לחלוטין מלמתוח ביקורת על מערך המודיעין של השב"כ, שכשל לחלוטין באיתורו של יגאל עמיר. עמיר, על פי חקירות המשטרה, ניסה לרצוח את רבין ארבע פעמים ונכשל. לאחר כל ניסיון שכזה, הוא סיפר על כישלונותיו לחבריו הקרובים.
בספר גם נחשפת עדות של חגי עמיר, אשר נלקחה מספר ימים לאחר רצח רבין, ולפיה סוכן השב"כ אבישי רביב, היה נוכח בישיבות שבהן תכננו האחים עמיר את הרצח, אך ביקש שלא לקחת בו חלק.
מחברי הספר תוהים מדוע אם כך, איש מהמחלקה היהודית בשב"כ לא ננזף או הודח במסגרת מסקנות הוועדה. אל שאלה זו הצטרף לאחרונה גם ראש אגף האבטחה בשב"כ בעת הרצח, דרור יצחקי, שרואיין על ידי רונן ברגמן בידיעות אחרונות, ודרש לפתוח מחדש את חקירת רצח רבין.
לסיכום, טוענים שריר וזלינגר בספרם, כי וועדת שמגר לא ניסתה לרדת לחקר האמת, אלא להסתפק בנזיפות ועריפת ראשים סמלית, תוך שהיא ממלטת בכירים בשב"כ, בפרקליטות, במשרד היועץ המשפטי לממשלה ובממשלה עצמה - מאימת הדין.
הספר 'האיש שצעק סרק סרק' יצא בימים אלה במהדורה מודפסת, ובהוצאה עצמית, לאחר קמפיין מימון המונים בו גייסו המחברים כ-100 אלף שקלים. את הספר ניתן להשיג באתר המכירה שלו ברשת.
הספר יצא בהוצאת 'טרפז', מחירו: 95 שקלים (לא כולל משלוח)
אתר מכירה: www.srak-srak.com
תצלום אבי זלינגר: שרון אלדר
תצלום רן שריר: ברוך בן יצחק
עיצוב הכריכה: מגלי וולמן
לא לפרסם בידיעה >>
הודעת עיתונות מלאה ותמונה מצורפות למייל זה.
הידיעה איננה ראשונית ונשלחה לכלי תקשורת נוספים
לפרטים נוספים, ראיונות ומשלוח ספרים לביקורת:
רן שריר - יחסי ציבור לעורכי דין
054-3063336
צילום: יח"צ
